רביב מיוחס - קפיצת מדרגה

מלחמת העולם השנייה הותירה את יפן במשבר עצום. אחרי הטלת פצצות האטום ע"י ארה"ב וכניעת יפן ב- 1945 המדינה היתה במצב קשה ביותר. התעשייה היפנית היתה בכי רע והמוצרים היפניים נחשבו באיכות ירודה ביותר. הגישה אחרי המלחמה היתה שצריך לשקם את המדינות שהפסידו במלחמה. באירופה הוכנה ומומשה תוכנית מרשל המפורסמת. ביפן לא הוכנה תוכנית סדורה באותה מתכונת, אך ארה"ב גיבשה סל של צעדים לסיוע משמעותי ליפן. אחד מהם היה הזמנתו של וויליאם אדוארדס דמינג ליפן כבר ב- 1947. הוא היה סטטיסטיקאי ויועץ ניהול ש

במשך 20 שנה עשיתי מילואים, מתוכן 10 שנים כקצין בתותחנים. מדי שנה היינו נקראים לאימון של 5 ימים. ביום ראשון היינו מתחיילים בבסיס האימונים, חותמים על הרבה מאוד ציוד ויוצאים לשטח. ביום חמישי מוקדם בבוקר היינו חוזרים לבסיס עייפים ומאובקים, מטפלים בכלים, מזדכים על הציוד (תמיד היו חסרים דברים), ומשוחררים הביתה אחרי כל הפרוצדורות. יום ראשון תמיד היה הכי קשה. הייתי עובר על רשימות החיילים שצריכים להתייצב עד שעה 12 בבסיס ונכנס לתסכול. חלק לא הגיעו, חלק מאחרים, אוטובוס אחד נעלם, ועוד וע

קרה לכם שעבדתם בחברה או בארגון והרגשתם שמשהו "לא מנגן"? שאתם חווים את אותן בעיות חוזרות על עצמן, קשיים יומיומיים, ולא מעט תסכול מהמצב הקיים? אם הייתם בתפקיד ניהולי ודאי הושפעתם מהבעיות האלה, מצאתם את עצמכם "מכבים שריפות" שוב ושוב, ומתמודדים מול מנהלים עמיתים שטענו שמהצד שלהם "הכל בסדר". גם אם הייתם בתפקיד מאוד בכיר, הניסיון להתמודד עם כל בעיה בנפרד מתגלה מהר מאוד כמתיש, עתיר חיכוכים, ומצריך הרבה מאוד זמן ואנרגיה. מסתבר שההתמודדות יכולה להיות שונה בזכות פתרון אחר, מתודולוגי וס